<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א — בית הנשים שער השישי</h1>
<h2>דף כא.</h2>
המפלת כמין קליפות כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים פושרין אם נמוחו בידוע שהוא דם יבש וטמאה נדה, ואם לאו טהורה מכלום שאין זה דם אלא בריות בעלמא ואין חוששין לדברים קטנים כאלו לפתיחת הקבר, ואין הפרש בזו שהוחזקה מעוברת לשלא הוחזקה מעוברת. במה דברים אמורים בשלא יצא עמהם דם אבל יצא עמהם דם ואפילו כל שהו טמאה נדה. וכמה שרייתן מעת לעת והוא שיהיו המים פושרין כל מעת לעת, וכבר פירשתי בשער מראות הדמים.
המפלת חתיכה בין אדומה ושחורה בין ירוקה ולבנה קורעה ואם אין בה עצם אינה טמאה לידה, אבל טמאה נדה ואע"פ שלא יצא עמה דם שא"א לפתיחת הקבר בלא דם. וכן המפלת וידוע לה בבירור שהוא תוך ארבעים ואחד טמאה נדה ואינה טמאה לידה שאין הולד נוצר בפחות מארבעים ואחד יום. ויש מי שהורה דכל שלא גמרו מ"א יום ולא יצא עמו דם אפילו לנדה אינה חוששת שאינו אלא כמים ואין לו פתיחת הקבר, ויש לחוש להחמיר.
<h2>דף כא:</h2>
מי שלא היתה בחזקת מעוברת והרגישה שהפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו טמאה לידה מספק ויושבת שבועים שמא ולד היה ונקבה היתה. המפלת חתיכה קורעה אם יש בתוכה עצם או חתיכה לבנה היא טמאה לידה ויושבת לנקבה אבל אין נותנין לה ימי טוהר שמא הפילה אותו חתיכות והרחיקה לידתה ושמא זה כמה שהפילה רובו של ולד ושלמו ימי טהרה. במה דברים אמורים בחתיכה לבנה שמתוכה ניכר שחתיכת ולד היה אבל של שאר מראות לא, ויש מי שהורה להחמיר ואפילו בשאינה לבנה לפי שאין אנו בקיאין במראות. וכן המפלת יד או רגל שיש להם חתוך אצבעות הרי זו טמאה לידה ואין נותנין להם ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה כמו שאמרנו. ואם אין לה חתוך אצבעות אינה חוששת לולד כלל אבל טמאה נדה, ומגדולי המורים הורו שהיא טמאה לידה. המפלת ולד שושטו נקוב או שפניו ממוסמסין כגון כלי מתכות שנצרף טמאה לידה. וכן המפלת ולד מרוקם הרי זה ולד גמור ואמו טמאה לידה, ומדברי סופרים אין נותנין ימי טוהר עד שימלא כל גופו שערות כולדות הנגמרים.
<h2>דף כג:</h2>
כל ולד שיש בפניו מקצת צורת אדם כגון המצח והגבין והעין והלסת וגבת הזקן הרי זה ולד ואמו טמאה לידה אע"פ שכל גופו כמין בהמה חיה ועוף ודגים וחגבים ושרצים, אבל אין בו מצורת אדם בפניו אמו טהורה לידה דבר תורה שאין הכל הולך אלא אחר הכרת צורת הפנים. עכשיו שאין אנו בקיאין בצורות בכולן חוששין לולד ואמו טמאה לידה מספק ואם היה נדמה זה זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה ואם אינו ידוע תשב לזכר ולנקבה.
ולד שנברא בעין אחד ובירך אחת בין מן הצד בין באמצע אמו טמאה לידה מספק. היה ושטו אטום או שהיה גופו אטום מלמטה עד ארכובותיו או שהיתה גולגולת ראשו אטומה או שהיו פניו טוחות שאין חוטמו בולט ואין צורתו נכרת או שהפילה בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות אמו טמאה לידה מספק.
<h2>דף כד:</h2>
המפלת שפיר מלא דם מלא מים או שהוא מלא גוונין בין שהוא מלא בין שאינו מלא וכן מלא בשר בין צלול בין עכור אע"פ שאינו מרוקם הרי זו טמאה לידה מספק ויושבת עליו שבועים שמא נקבה היא.
פעמים שהאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ואותו ולד האחרון פוחס צורתו של ולד הראשון, והוא שקראו אותו חכמים סנדל שדומה לסנדל דג של ים שאין לו צורה. סנדל זה לעולם יוצא כרוך עם הולד. אע"פ שהסנדל אין לו צורת פנים נדון כולד, ולד היה אלא שנרצף מדוחק הולד השני, ולפיכך יצא עם זכר יושבת לזכר ולנקבה שמא סנדל זה נקבה היא. יצא בפני עצמו בידוע שאינו סנדל אלא חתיכה וקורעין אותה אם יש בה עצם טמאה לידה ותולין אותה בבן קיימא ואין נותנין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה כמו שבארנו.
המפלת שליא הרי זו טמאה לידה, ולא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד ואעפ"י שאינו נמצא עכשיו בתוכו ודאי נימוח שפיר של שליא זו, במה דברים אמורים בשליא גדולה טפח אבל פחותה מטפח טהורה אלא שיש להחמיר עליה כדי שלא יבא הדבר לכלל טעות.
<h2>דף כה:</h2>
היולדת תאומים מונין לה מן האחרון בין לימי טומאה בין לימי טהרה, כיצד ילדה נקבה קודם שקיעת החמה ונקבה אחרת לאחר שקיעת החמה מונין לה שבועים מולד שני וכן הדין לימי טוהר והוא הדין ליולדת שני זכרים. ילדה נקבה לפני שקיעת החמה וזכר לאחר שקיעת החמה מונין לה מן הנקבה לפי שימי טומאה וימי טהרה של זכר נכללין בתוך ימי הנקבה ושל נקבה אינן נכללין בשל זכר. ילדה נקבה קודם שקיעת החמה ונפל לאחר שקיעת החמה ואין ניכר אם זכר אם נקבה הולכין באלו לחומרא ומונין לה שבועים מן הנפל שמא נקבה היא וימי טהרה מן הראשון שמא נפל זכר היה, וכן מונין לה בסוף מספק ימי נדה מן הראשון וימי נדה מן האחרון. וכן הדין כשילדה זכר לפני שקיעת החמה ונפל לאחר שקיעת החמה מונה שבועים מן האחרון שמא נקבה היא וימי טהרה מן הזכר.
ילדה נקבה ובתוך ימי טהרתה חזרה וילדה זכר הרי זו יושבת לזכר שבעה ואעפ"כ עולין למנין ימי טהרת הנקבה ואין משלימין לה ז' ימים טהורים שהתורה אמרה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה רצופים ולא מפוזרים.
<h2>דף כו:</h2>
המפלת דמות בהמה חיה ועוף ודגים ושליא קשורה בו אין חוששין לולד אחר ואם אינה קשורה בו מטילין עליה חומר זכר ונקבה לפי שהנפלים הנדמים לשאר המינים כשיש להם שליא אין שילייתן נפרדת מהן וזו הואיל ולא יצאה קשורה עמו ודאי של ולד אחר היה ונמוח.
<h2>דף כז.</h2>
ילדה ואחר כך הפילה שליא תולין שליא זו באותו ולד שיצא ראשון ואין חוששין לולד אחר מחמת שליא ואפילו יצאתה השליא לאחר הולד כ"ג ימים. במה דברים אמורים בשילדה ולד חי אבל הפילה נפל ואחר כך הפילה שליא חוששין לולד אחר לפי שאין תולין את השליא בנפל אלא בולד חי וחוששין שמא נימוח שפיר של שליא זו ונימוחה שליא של נפל זה, ולפיכך מונין לה ימי טומאה משעת יציאת השליא ויושבת עליה לזכר ולנקבה. הפילה השליא ואחר כך ילדה בין ילדה ולד חי בין הפילה נפל כל שהשליא יוצאת קודם לולד אין תולין אותה בולד זה אלא בולד אחר לפי שאין שליא יוצאה לעולם קודם לולד.
<h2>דף כח.</h2>
הוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה מדברי סופרים ואין נותנין לה ימי טוהר עד שיולד. נולד מונין לה ימי טומאה וימי טהרה משעה שיצא רובו או ראשו כמו שבארנו. הוציא רגלו טמאה נדה שא"א לפתיחת הקבר לאברים בלא דם, ונראה לי שאינה טמאה לידה לא אמרו ביד אלא שהסמיכו הדבר למה שכתוב ויהי בלדתה ויתן יד הכתוב עשה לידת יד לידה אבל בשאר אברים לא אמרו, ויש מי שהורה בין ביד בין ברגל.
המפלת טומטום או אנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה וכן טומטום וזכר ואנדרוגינוס וזכר. מאימתי מונין לולד ימי טומאה וימי טהרה אם יצא כתקנו מונין לה משיצא ראשו ולא כל ראשו אלא אפילו פדחתו בלבד. ולא סוף דבר שיצא ראשו לחוץ ממש אלא משיצא חוץ לפרוזדור. הראש שאמרנו בין של ולד חי בין של נפל ואפילו יצא מחותך לעולם הראש כרובו. יצא מהופך כגון שיצא דרך מרגלותיו אינו כילוד עד שיצא רובו של ולד בין חי בין נפל בין שלם בין מחותך.
<h2>דף לה:</h2>
כבר בארנו (בתחלת השער) שא"א לפתיחת הקבר בלא דם ולפיכך כל היולדת בזמן הזה כיולדת בזוב ואפילו לא ראתה דם כלל לפי שכבר החמירו בנות ישראל לישב ז' נקיים על דם טיפה כחרדל. והיולדת בזוב צריכה ז' נקיים מכל דם ולפיכך היולדת זכר יושבת ז' לזכר והיולדת נקבה יושבת שבועים בין רואה דם בין אינה רואה דם שהכתוב קראה נדה, אעפ"י שישבה ז' לזכר ושבועים לנקבה אינה טהורה לביתה עד שתספור ז' נקיים מדם לגמרי. ז' נקיים אלו בין שספרה אותם אחר שבוע של זכר ושבועים של נקבה בין שספרה אותם בשבוע של זכר ושבועים של נקבה שימי לידה שאינה רואה בהם עולין לה לספירת ז'.
<h2>דף לו.</h2>
אף על פי שדבר תורה כל היולדת ששלמו לה ז' לזכר ושבועים לנקבה טובלת לערב וטהורה לבעלה בין רואה בין אינה רואה ואפילו שופעת כשטובלת שהמעין אחד הוא והתורה טהרתו וכל דם שתראה משעה שטבלה ואילך טהור וזהו דם טוהר שאמרה תורה. עכשיו החמירו בנות ישראל לאסור כל דם כדי שלא יבא הדבר לכלל טעות כמו שהחמירו בנות ישראל לישב ז' נקיים על דם טיפה כחרדל כדי שלא יבא הדבר לכלל טעות בין ימי נדה לימי זיבה כ"ש שיש לחוש שלא יבא הדבר לכלל טעות בלידה עצמה, לפי שאינן בקיאות בדין מנין ימי לידה שמא הוציא העובר ראשו או רובו קודם בין השמשות וגמר לידה לאחר בין השמשות או שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור קודם בין השמשות ואינן בקיאות בכך ויבאו לטעות להוסיף יום בימי טהרתה, לפיכך כל שרואה דם ואפילו בתוך מ' של זכר ובתוך פ' של נקבה טמאה ויושבת עליו ז' נקיים.
<h2>דף מ.</h2>
ויוצא דופן אין אמו טמאה לידה ואפילו יצא עמו דם דרך דופן טהורה מכלום, אינה טמאה לידה עד שיצא דרך רחם ואינה טמאה נדה אלא בדם היוצא דרך רחם.
